סגור לתגובות על מסר מאנטולי וסילייב ו-UNESCO ליום התיאטרון הבינלאומי 2016
אנטולי וסילייב, יוון 2008

מדי שנה ב-27 במרץ מציין המכון הבינלאומי לתיאטרון של ארגון אונסקו (ITI) The International Theatre Institute את יום התיאטרון הבינלאומי ברחבי העולם. מדי שנה מזמין מכון ITI איש תיאטרון בעל שיעור קומה לשאת דברים, מחשבות והרהורים על תיאטרון, תרבות ושלום.
ההודעה הראשונה נכתבה על ידי ז'אן קוקטו מצרפת בשנת 1962 ובמרוצת השנים כתבו דברים בין היתר ארתור מילר, לורנס אוליביה, פיטר ברוק, אז'ן יונסקו, אדוארד אלבי, ג'ון מלקוביץ, דריו פו. השנה נבחר לשאת דברים הבמאי אנטולי וסילייב. תרגם מרוסית: בועז טרינקר

קרא עוד »

סדנה – אינטרמצו

פורסם ב: 29th נובמבר 2014
סגור לתגובות על סדנה – אינטרמצו
cautionהסדנה הסתיימה, הסדנה הבאה תתקיים ביולי 2015
מעבדת תיאטרון בת שלושה שבועות במילנו, במסגרתה קבוצת שחקנים עושה עבודה דרמטורגית על עיבודה של הנובלה "חיי" ו-10 סיפורים קצרים נוספים מאת הסופר אנטון צ'כוב לבמה. במסגרת המעבדה המתקיימת במבנה ה-Ex Fornace בחסות עיריית מילנו יחקרו השחקנים את הפוטנציאל הדרמטי של הטקסט הספרותי ואת צורת העבודה על העיבוד המיישמת את עקרונות האטיוד – קריאה של הטקסט 'דרך הרגליים', בעבודה מעשית על סצינות ומונלוגים תוך פתרון האתגרים הדרמטורגיים העולים מן היצירה.

בסוף הסדנה מתקיימים שלושה ערבים של חזרות פתוחות לקהל, לרגל חג המולד, בו שוחרי תיאטרון ואנשי מקצוע מוזמנים לצפות בקטעים מתוך החזרות ובעבודותיהם האוטונומיות של השחקנים. הסדנה מתקיימת בשפה האיטלקית, בהנחייתו של הבמאי בועז טרינקר בין התאריכים 29.11.2014-21.12.2014.
caution קרא עוד »

פירנדלו על הריאליזם

פורסם ב: 16th ינואר 2014
סגור לתגובות על פירנדלו על הריאליזם

לואיג'י פירנדלו, מחזאי

המחזאי האיטלקי, חתן פרס הנובל לואיג'י פירנדלו היה גם תיאורטיקן של תיאטרון וספרות. בספרו L'umorismo הוא שוטח את עיקרי המאניפסט האמנותי שלו. תרגם מאיטלקית: בועז טרינקר


הריאליסטים מגבילים את האמנות לחיקוי טהור ופשוט של הטבע. הם אינם מתיימרים לומר דבר; הם מעוניינים רק לייצג מה הוא הטבע. לפיכך יצירת המופת המופתית ביותר תהיה הדמות המשתקפת במראה. אך מדוע לחזור בקול אנושי וחלוש על שהטבע מכריז בקולו הרועם? כלום ניתן להצליח לקחת מהשמש את חֹמה, את הדינמיות הבלתי-פוסקת של כל היבטיה? חיקוי הטבע הינו בלתי אפשרי. כן, עלינו לחקור אותו ולהתבונן בו, לראות בו את המורה הגדול והכדאי ביותר. האמנות היא בעצמה טבע, אך סוללת את נתיביה שלה בנפש האדם. מדימיון זה נובעת אהבתו של האמן לטבע: הוא מזהה בו את עצמו, ובבואו במגע עימו הוא נעשה מודע לכשרונו שלו.

בניגוד לריאליסטים הנחושים לא לומר דבר, ישנם אלה שרוצים לומר יותר מדי: פילוסופים, מטיפים, כהני האידאה. לפני שהם יוצרים תמונה, פואמה, מלודרמה, הם כותבים את הפרשנות עליה. מכשהסתיימה העבודה ניצב מולנו ספינקס, חידה. יצירות מוסיקליות כלשהן המכונות ווגנריות, דרמות מסוימות, נובלות מסויימות או אוספים כלשהם של שירה מהאסכולה הסימובליסטית-לכאורה, ציורים מסוימים ללא כל פרספקטיבה, ללא צבע, בקווי-מתאר צחיחים, מספקים לנו למרבה הצער דוגמאות לכך. לאמנות אין כל קשר לסימובילזם הפדנטי, המעורפל והיומרני הזה.

האמנות אינה נובעת מרעיון מופשט. אך האם פירוש הדבר שאין למחשבה כל קשר לאמנות? כך הדבר לדבריהם של האסתטיקנים הטוענים שאל לאמן לעסוק בשום צורה במשמעות משום שהצורה הינה הכל. מה זה משנה מה מבטא האמן, אם הביטוי עצמו עשיר וחזק, הקולות, הקווים, הצבעים שובים את החושים ומפתיעים את הדמיון בשגיון משחקם ההרמוני? האסתטיקנים מבדילים עצמם מהסיבוליסטים ומהנטורליסטים; הם חפצים בייצוג קר של יופי בלתי-משתנה, קישוט לשם עצמו, לשם התענוג שבביצועו. הם מבדילים את הצורה מהאידאה ומייחסים חשיבות רק לראשון מבין השניים, מבלי להבין שההפרדה בין שני המושגים – צורה ואידאה – פירושה לדכא את האמנות, אשר במהותה הינה מיזוג בין השניים. למחשבה אין כל ערך באמנות עד שהיא מקבלת רגש, עד אשר, כשהיא מושלת לחלוטין בנפש, היא הופכת למאווה חזק מספיק על מנת לעורר את הדימויים המסוגלים להעניק לה ביטוי חי. האמנות, בקיצור, הינה חיים, לא תהליך מחשבתי. כיום, כל מייסדי המערכת דנים את האמן להגג במקום לחיות.

הריאלסיטים הופכים אותו לבעל מלאכה, האידיאליסטים לפילוסוף, האסתטים והתומכים באמנות לשם אמנות לסוג של ז'ונגלר שעליו לבדר את שכנו במילים, קולות, קווים, ובצבעים במשחק-גומלין משונה, כמו כל אותם כיפות זכוכית קטנות וצבעוניות. בכל אחד מהמקרים אנו מקבלים החלפה של הטבע במחשבה. במקום לאפשר ליצירה להבשיל באופן ספונטני בנשמה, הם מרכיבים אותה באופן חיצוני על ידי חיבור מרכיבים שונים שאת הקשר ביניהם הם מסוגלים לחקור. במקום להתמסר לתנועה החופשית של החיים, הם אוספים, הם מרכיבים, הם משלבים באופן מודע בין ענפים מתים על מנת ליצור גוף חי. האמנות היא האידאה החיה, האידאה אשר בהופכה למרכזם של החיים הפנימיים, יוצרת את גוף הדימויים בו היא מלבישה את עצמה. האידאה הינה כלום בלי הצורה, אך מה היא הצורה בלי האידאה, אם האידאה היא זו שיוצרת אותה? אם כך, אין נוסחאות עבור האמנות. מי שמנסה ליצור יופי על פי נוסחא מוליך עצמו שולל. היופי יכול להיווצר מכל דבר מלבד מחשבה קרה ומתוכננת. משום שמעל לכל על האמן להתרגש, מתוך התרגשותו שלו תיוולד יצירת האמנות.

סגור לתגובות על העבודה בבוטינאצ'יו: גרוטובסקי נגד 'התיירות'

thomas i jerzy_retouched

לפני כמה ימים הופעתי יחד עם חברי בפסטיבל 'תוצרת אירופה' בפונטדרה, ובין השאר ישבו בקהל תומאס ריצ'רדס, מריו ביאג'יני וחברי קבוצת ה-Workcenter of Jerzy Grotowski and Thomas Richards. בעקבות המפגש המיוחד הזה מובא לעיונכם פרק מתוך ספרו של ריצ'רדס "At Work with Grotowski on Physical Actions". בספר מתאר ריצ'רדס את היכרותו הראשונה עם גרוטובסקי, והטלטלות הרבות שעבר בדרך להפוך ליורש של מפעל חייו. בפרק זה מספר ריצ'רדס על הפעם הראשונה בה נסע לעבוד עם גרוטובסקי באיטליה, לאחר ששמע הרצאה שלו בקולג' בניו יורק. תרגם מאנגלית: בועז טרינקר


רגע לפני שיצאתי לדרך לאיטליה באותו הקיץ, אני זוכר שאבי הקניט אותי על מסעי הקרב לאירופה. לאחרונה הפסקתי לנגן בסקסופון, כלי נגינה אותו למדתי ברצינות במשך שבע שנים, והתחלתי לנגן על חליל שקוהאצ'י יפני. בעת שארזתי את חליל הבמבוק בקיטבג שלי, אבי אמר, "אז, אתה הולך לנגן להרים, מה?". באותו הרגע הערתו דמתה לי כהקנטת אב-בן רגילה. רק מאוחר יותר הצלחתי לראות את האמת שעמדה מאחורי ההקנטה: הסכנה בה הוא חש שאני עשוי להפוך לחובבן, מישהו שנודד מכאן לשם מבלי להתמודד ישירות עם הצורך באמנות, מישהו שפוגש בחיים מבלי לקחת אחריות. באותו זמן על כל פנים לא ייחסתי חשיבות רבה לבדיחתו של אבי. הרגשתי שהוא פשוט שקוע לחלוטין בשטחיות של החיים הרגילים, אז הלכתי לדרכי מבלי לתת על כך את הדעת. לא צפיתי שהחובבנות וההתנהגות ה-"תיירותית" יהיו בדיוק התכונות שבגינן גרוטובסקי עצמו יתקוף אותי במהלך העבודה בקיץ ההוא בבוטינאצ'יו. קרא עוד »

סגור לתגובות על סדנה – שיטת האֶטיוּד: בין חירוּת לנוקשוּת

cautionmethod_etudeהסדנה הראשונה הסתיימה, הסדנה הבאה תתקיים בדצמבר 2013
הנוקשות שייכת למה שבעבר – למה שנכתב, נדפס וקובע על ידי המחבר לפני מאות שנים, עשרות חודשים, או אפילו יומיים. החירות שייכת למה שהווה, לדבר החי, הספונטני, היצירתי. השחקן על הבמה הוא כור ההיתוך בין שני הזרמים האלה וממנו נוצרת הפעולה. השחקן הוא היחיד בכל מרכיבי התיאטרון שמסוגל לעשות זאת – לא התפאורה, לא המוסיקה, לא התלבושות, לא המיזנסצינה, לא התאורה ולא הבמאי.

האטיוד הוא כלי רב-עצמה ללימוד, לקיום חזרות, וליצירת הצגות. סדנה אינטנסיבית בת ארבעה שבועות (בימים ראשון, שני, רביעי, חמישי, 10:00-15:00), הכוללת טריינינג יומי לשחקנים, לימוד התיאוריה והחוקים של מבנים פסיכולוגיים ועבודה מעשית על מונולוגים וסצינות מתוך מחזותיו של אנטון צ'כוב. בנוסף לעבודה שתיעשה בקבוצה תידרש מצד המשתתפים הכנה של עבודות, ביחידים ובזוגות. הסדנא מיועדת לבוגרי מוסדות לימוד מקצועיים – שחקנים, במאים ומחזאים מכל הגילאים. זוהי הזדמנות ליוצר לפתח את יכולותיו ויחודיותו, להכיר אסכולה אחרת של תיאטרון בפרק זמן ובתנאי עבודה משמעותיים, ולחוות חוויה יצירתית ומהנה עם אמנים אחרים.caution קרא עוד »

החיים הבלתי נראים של דברים נראים

פורסם ב: 27th פברואר 2013
סגור לתגובות על החיים הבלתי נראים של דברים נראים

פרק מתוך ספרו של הבמאי יורי אלשיץ, "האנך של התפקיד" (The Vertical of the Role). תרגם מאנגלית: בועז טרינקר


בפרשם את עבודתו המאוחרת של סטניסלבסקי ובמיוחד את שיטת הפעולות הפיזיות שלו בצורה מוזרה במידת-מה, מורים ובמאי תיאטרון רבים לעתים קרובות המליצו כי שחקנים יעבדו על פי סדר מסויים בעבודתם על התפקיד. לדעתם, על השחקן להתחיל בשליטה בחיי הגוף האנושי, ורק לאחר מכן להתביית בהדרגה על חיי הנפש. לטעמי זהו ממש אינו פירוש נכון של השיטה המסוימת ההיא; יתר על כן זה מראה על גישה חומרנית לחלוטין כלפי יצירת דבר מה חי. קרא עוד »

ראיון עם יז'י גרוטובסקי

פורסם ב: 21st דצמבר 2012
סגור לתגובות על ראיון עם יז'י גרוטובסקי

את הראיון הזה עם יז'י גרוטובסקי ביצעו ריצ'רד שכנר ותיאודור הופמן בתום קורס אותו העביר גרוטובסקי בארה"ב ב-1969 . הוא פורסם בירחון 'The Drama Review'. תרגם מאנגלית: בועז טרינקר


שכנר: לעתים קרובות אתה מדבר על "אתיקה אמנותית", ומה פירוש לחיות חיים אמנותיים.

גרוטובסקי: במהלך הקורס לא השתמשתי במילה "אתיקה", אך עם זאת בלב דברי הייתה גישה אתית. מדוע לא השתמשתי במילה "אתיקה"? אנשים המדברים על אתיקה בדרך כלל מעוניינים לכפות מידה מסוימת של צביעות על אחרים, מערכת של ג'סטות והתנהגות שמשמשת כאתיקה. ישו הציע חובות אתיות, אך למרות שעמדו לרשותו נסים, הוא לא הצליח לשפר את האנושות. אז מדוע לחדש את מאמציו?

אולי עלינו רק לשאול את עצמנו אילו פעולות עומדות בדרכה של היצירתיות האמנותית. לדוגמא, אם במהלך היצירה אנו מסתירים דברים המתרחשים בחיינו האישיים, היה בטוח שהיצירתיות שלנו תיכשל. אנו מציגים דימוי כוזב של עצמנו; אין אנו מבטאים עצמנו ואנו מתחילים איזה פלירט אינטלקטואלי או פילוסופי – אנו משתמשים בתחבולות, והיצירתיות אינה אפשרית עוד.

קרא עוד »

נסים אלוני: הדמות בתיאטרון

פורסם ב: 20th יולי 2012
סגור לתגובות על נסים אלוני: הדמות בתיאטרון

מעשה נורא בשיחה מחוקה בעניין "הדמות בתיאטרון" (מן העיזבון), שהביאה לידיעתי אלונה פרץ, ועל כך תודה קרא עוד »

המוֹעַלים – חלק ב'

פורסם ב: 14th יולי 2012
סגור לתגובות על המוֹעַלים – חלק ב'

קטע נוסף מתוך הספר 'סטניסלבסקי בחזרה' מאת וסילי אוסיפוביץ' טופורקוב. החזרות על הההצגה 'המוֹעַלים' הסתיימו, ואחרי תקופת הרצה סטניסלבסקי בא לצפות בהופעתו של טופורקוב.


לבסוף עלה המחזה. היו בו דברים טובים רבים. טרחאנוב ובטאלוב שיחקו היטב והיו כמה רגעים מעניינים בבימוי. אך החומר הדרמטי החלש והיעדר אידאה כוללת במחזה הנמיכו את רמת ההפקה. עם כל מיומנותו האדירה, לא הצליח קונסטנטין סרגייביץ' לחשוף דבר מה ביצירה הרדודה וחסרת-הצורה הזו. כל שראה הקהל היה סדרה של אפיזודות שהופקו במקצועיות ושוחקנו בכישרון. זה לא יכול היה לספק רב-אמן כמו סטניסלבסקי. העבודה על המחזה גרמה לו חרדה וסבל רבים. במכתב ששלח לי קונסטנטין סרגייביץ' מניס לרגל עשרים וחמש שנותי בתיאטרון, הוא כתב: "אני נזכר בעבודה הקשה והמשמחת על 'נפשות מתות' ובעבודה הקשה אבל עגומה על 'המוֹעַלים'." קרא עוד »

סגור לתגובות על עקרונות כלליים לניתוח האקטיבי

בפרק הראשון של ספרה המרתק "הניתוח האקטיבי של התפקיד והמחזה", משרטטת מריה קנבל, שעבדה לצידו של סטניסלבסקי בשנים האחרונות לחייו, את האתגרים שהניח לפתחם של השחקנים והבמאים בפרק האחרון של עבודתו האמנותית. תרגם מאיטלקית: בועז טרינקר


על מנת להפוך את המערכת של סטניסלבסקי לנגישה ושימושית, ובמיוחד את תגליותיו האחרונות בדרכי עריכת חזרות – תגליות שהניבו את שיטת הניתוח האקטיבי של התפקיד והמחזה – יש להבין מה הן הסיבות שהובילו את קונסטנטין סרגייביץ' לשנות לגמרי את צורת החזרות שהפכה עם הזמן לסטנדרטית. קרא עוד »